<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער אחד עשר ס"ד</h1>
<h2>דף לב:</h2>
העברה כיצד מי שהרג את הנפש אפי' בשגגה ואע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנ' ידיכם דמים מלאו, וכתוב ובפרישכם כפיכם וגו', וכהן שעבד ע"ז בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו לעולם שנ' לא יעלו כהני הבמות, וברכה כעבודה שנ' לשרתו ולברך בשמו, וכן כהן שנשתמד לע"ז אע"פ שחזר אינו נושא את כפיו לעולם ושאר העברות אינן מונעות. לר"ם. ורבנו גרשום כתב בתשובת שאלה משומד שחזר בו נושא את כפיו שהרי אמרו שהוא כבעל מום וחולק בקדשים. ודעת הר"ם נראה עיקר. וכן כתבו הגאונים. ושאר העברות אינן פוסלות כגון אם היה מגלה עריות או אוכל נבלות וכיוצא באלו. כתב הר"ם כהן שלא היה בו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאות כפים אע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות, או שהיו הבריות מרננות עליו שהוא בעל עברות, או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו. לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאות כפים, ואין אומרין לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות. ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול [הברכה] תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושין מצוה שנצטוו והקב"ה ברחמיו מברך עמו ישראל כחפצו. והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכהוניו.
